גזר דין בתיק ת"פ 38554-10-11

הנאשם הורשע על פי הודאתו במספר עבירות רכוש, וכן עבירה של תקיפת שוטר ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כל זאת בגין אירוע שבו נלווה לשני אחרים לצורך התפרצות וגניבה מדירה, כאשר במסגרת מעשי עבירה אלה, נגנבו מהדירה סכומי כסף ותכשיטים, אך בהמשך הנאשם והמעורבים האחרים באירוע נתפסו על ידי שוטרים והרכוש עמם. במהלך לכידתם של הנאשם והמעורבים האחרים על ידי השוטרים, הנאשם ניסה להימלט ואף תקף את אחד השוטרים.

במקרה זה, כבר קיימת רמת ענישה בפרשה בכך שמעורב נוסף, שהיה הנאשם 2 בכתב אישום בתיק זה, משה בוזגלו, נשפט במסגרת הסדר טיעון שהתקבל, לעונש מאסר בפועל של 12 חודשים, קנס בסך 2,000 ש"ח, פיצוי בסך 2,000 ש"ח לשוטר שתקף וכן לבעלת הדירה ממנה נגנב הרכוש, וכן מאסר מותנה.

סבורני, שנקודת המוצא לעניין עונשו של הנאשם שבפני היא עונשו של אותו בוזגלו וזאת בשים לב למעמד הבכורה של עקרון אחידות הענישה. כמובן, שעקרון אחידות הענישה תקף ביחס לדומה בין הנאשמים שערבו עצמם באותה עבירה, אך לצד זאת יש ליצור אבחנה בעונשיהם בהתאם לשוני שביניהם. כאן אני נדרש לשוני זה.

ראשית יאמר, שאותו בוזגלו שכמו הנאשם הורשע במעשי עבירה שהיו כרוכים באותו אירוע של פריצה וגניבה מהדירה, לרבות תקיפת שוטר (אם כי שוטר אחר מאשר השוטר שתקף הנאשם), הורשע אף בעבירה של ניסיון להתפרצות בכך שבאותו יום וטרם האירוע בו היה מעורב הנאשם ניסה אף להתפרץ לדירה נוספת אך כשל בכך.

שנית יאמר, כי על אף שלחובתו של אותו בוזגלו עבר פלילי כפי שכך הם פני הדברים בעניין הנאשם, הרי כשבוחנים את ההרשעות הקודמות של כל אחד מהם, מתברר כי קיים הבדל תהומי ביניהם. כך אותו בוזגלו הורשע רק בעבירה אחת, לא בדרגת חומרא גבוהה טרם נשפט בגין כתב האישום שהוגש כנגדו וכנגד הנאשם בצוותא. לעומת זאת, הנאשם צבר לחובתו הרשעות רבות טרם הוגש נגדו כתב אישום בתיק זה, וגם אם מוציאים מכלל חשבון את שני התיקים האחרונים, עליהם עוד ידובר, הרי שעדיין מדובר בשורה ארוכה של עבירות אשר מגלות שהנאשם שבפניי סיגל לעצמו אורח חיים עברייני של ממש.

הסניגור מבקש ללמוד אף על הבדל נוסף בין הנאשם שבפני לבין אותו בוזגלו, בכך שחלקו של בוזגלו במעשי העבירה שהוא והנאשם היו מעורבים בהם בצוותא הינו גדול יותר. לטעמי, אין בכך בכדי להוות שיקול של ממש לעונש בתיק זה, כיון שבסופו של דבר מדובר בעבירות רכוש (לרבות עבירות של תקיפה והפרעה לשוטר שבוצעו אגב הניסיון להימלט מזירת העבירות) וככאלה, השיקול המכריע הינו התמורה העבריינית הרכושית מהמקרה ואין  חולק כי הנאשם כבוזגלו היו אמור היה להנות משלל ההתפרצות אילו הנאשם וחבריו לא היו נלכדים.

בשים לב לכל אלה, הרי שככל שאמורים הדברים ביחס לרכיב המאסר בפועל בתיק זה (טרם ידון עניין הפעלת מאסרים מותנים), סבורני, כי יש מקום שרכיב זה בעניינינו של הנאשם יעמוד על 10 חודשי מאסר בפועל. עוד יאמר, כי לעניין הקנס והפיצויים להמנע מהעבירה אינני רואה כל הבדל מהותי במטרות הענישה בין הנאשם לבין בוזגלו.

השאלה העיקרית שדומה שהיא במחלוקת בין הצדדים הינה אופן הפעלת המאסרים המותנים. לחובתו של הנאשם שני מאסרים מותנים ברי הפעלה. האחד, נגזר עליו בתיק 3844/06, ראשון לציון, והוא עומד על 12 חודשים (רכיב זה אושר בערעור בעפ"ג 572-12-08, באשר לא היתה התערבות ברכיב זה בפסק הדין בערעור). השני, נגזר עליו בתיק 2055/09, ראשון לציון, והוא עומד על 10 חודשים. למען נוחות הדיון, הרי שנתייחס לפסקי דין אלה כתיק הקודם הראשון, התיק הקודם השני בהתאמה.

לעניין השאלה העיקרית, הרי שכבר עתה יאמר כי לא מצאתי כל סיבה לחפוף את שני המאסרים המותנים לעונש המאסר בפועל בתיק זה. מדובר בנאשם שביצע את העבירות בתיק זה מספר מועט של שבועות לאחר שסיים ריצוי עונשו בגין התיק הקודם השני ונראה שבמעשיו לא חל עליו שום מורא ביחס לכך שזה עתה השתחרר מהכלא, וזאת לאחר שנוכה מעונש המאסר בפועל שליש, וכאשר זה עתה עונש המאסר המותנה בגין התיק השני נכנס לתחולה.

ההתלבטות האמיתית בתיק זה הינה בשאלה - האם יש מקום את שני התנאים להפעיל במצטבר או שלהפעילם בחופף זה לזה אך במצטבר לעונש בתיק זה?

מצד אחד, יש לראות בחומרא שהנאשם עבר את העבירה בתיק הקודם השני, תוך כדי שהוא מצוי בדחיית ביצוע העונש לצורך ערעור בתיק הקודם הראשון, ומכיוון שהמאסר המותנה בתיק הקודם הראשון אמור היה לחול מעת השחרור מעונש המאסר בפועל בתיק הקודם הראשון, הרי שבמעשה העבירה עליו נתן את הדין בתיק הקודם השני, הנאשם התחמק מהפעלת עונש המאסר המותנה שנגזר עליו בתיק הקודם הראשון. לשון אחר, הנאשם ביצע עבירה לאחר שנגזר עליו עונש מאסר מותנה בתיק הקודם הראשון וטרם כניסתו לתחולה של עונש מאסר מותנה זה.

יחד עם זאת, בית המשפט שדן בתיק הקודם השני, לקח בחשבון לחומרא את העובדה שהעבירות בתיק הקודם השני בוצעו תוך כדי שהנאשם נמצא חופשי רק בשל עיכוב ביצוע של עונש המאסר בפועל בגין התיק הקודם הראשון.

עוד יאמר, כי ככל שאחליט להפעיל את שני המאסרים המותנים במצטבר זה לזה, הרי שיווצר פער עצום בין עונש המאסר בפועל של הנאשם לבין עונש המאסר בפועל של בוזגלו, כך שעונש המאסר בפועל של הנאשם יהיה כמעט פי שלוש מעונש המאסר בפועל של בוזגלו.

בנוסף, נאמנים עליי דברי הסניגור, כי סביר מאד להניח שהנאשם יחווה סנקציה עונשית נוספת בגין העובדה שביצע את העבירות בתיק זה זמן קצר לאחר שהשתחרר מהמאסר בפועל בגין התיק הקודם השני. המדובר באפשרות לכך שההקלה לה זכה בדמות ניכוי שליש מעונש המאסר בפועל הקודם תבוטל באופן מלא או חלקי. אומנם, לא תמיד יש מקום לשקול שיקול זה, אך כאשר מדובר בשאלה של הפעלת תנאים, סבורני, כי יש מקום לקחת זאת בחשבון ולו כשיקול מצטבר לשיקולים אחרים בעניין זה.

לפיכך, ובשים לב אף בעיקר לכך שהנאשם נטל אחריות על מעשיו באופן שהודה על אף שהתיק בעניינו נקבע למשפט הוכחות שאמור היה לכלול כ - 20 עדים, סברתי כי אין מקום למצות את הדין עימו באופן של הפעלת שני המאסרים המותנים במצטבר זה לזה. לפיכך, החלטתי להורות על הפעלת המאסרים המותנים בחופף זה לזה אך במצטבר לעונש המאסר בפועל בתיק זה.

יחד עם זאת, אטיל על הנאשם ולו בגין עבירות הרכוש עונש מאסר מותנה גבוה יחסית.

סוף דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         10 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו החל מיום 16.10.2011, כאשר אני מפעיל במצטבר לעונש זה את שני המאסרים המותנים מתיקים 3844/06, 2055/09 - כאשר שני המאסרים המותנים מופעלים בחופף זה לזה. סה"כ ירצה הנאשם - 22 חודשי מאסר בפועל, החל מיום 16.10.2011.

ב.         18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש כלשהי, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.